הפסיכודרמה (מיוונית: ψυχή
נפש ו- δράμα פעולה) היא שיטת
עבודה בפסיכותרפיה שמבוססת על הפעולה הדרמטית ועל משחק תפקידים. השיטה פותחה על ידי יעקב לוי מורנו. הפסיכודרמה היא אחת מדרכי הטיפול באמנויות.
מטרת
הפסיכודרמה
הפסיכודרמה מאפשרת איתור מקורות הספונטניות תוך כדי העלאת חוויות מהעבר
הקרוב והרחוק. כמו במשחק סימולציה בתנאי מעבדה, יש אפשרות לנסות ולבחון דרכי פעולה
וזוויות הסתכלות שונות, להעז ולטעות, לעבור בין זמנים ומצבים, לחוות, להרגיש
ולהבין.
בין השאר, תורמת הפסיכודרמה לשיפור משמעותי בהגדרת הזהות האישית והמקצועית, מחזקת את הביטחון העצמי ואת תחושת הערך האישי. וכן
משכללת את יכולת ההתמודדות עם קונפליקטים בזוגיות, קשיים ביחסי הורים-ילדים (בכל גיל), משברי גיל, בגידת הגוף, שכול, אובדן, פרידות וויתורים הכרחיים.
עקרונות
השיטה
השיטה מבוססת על האמונה שבכל אדם יש מן הכוח הבורא והיוצר. כדי
להגיע למפגש עם היצירתיות על האדם לגלות את מקורות הספונטניות שלו. הספונטניות היא
כוח הפועל בהווה ומניע את הפרט לקראת תגובה הולמת במצב חדש ותגובה חדשה על מצב
ישן.
במסגרת זו בודקים יחסים בין-אישיים, קונפליקטים ובעיות רגשיות
ומטפלים בהם על ידי שיטות שנלקחו מעולם התיאטרון והדרמה. המלה "דרמה" , אין פירושה "משחק" או "הצגה". כאן היא משמשת בהוראתה הראשונית (במקורה היווני) –
פעולה. כלומר, במקום לפתור דילמות המתעוררות בין אדם לבין עצמו, בין אדם למשנהו,
או בתוך קבוצת אנשים על ידי שיחה, הן עולות על הבמה, "מוארות", נחוות
ומשוחקות באופנים שונים.
שיטת
העבודה
הצגת הבעיה, משחקי תפקידים וחילוף התפקידים מאפשרים לכל
אחד להיות, במהלך הדינמי, בתפקידו ואף "בעורו" של חברו לקבוצה. היכולת
לראות את המציאות בעיני האחר ואפילו לראות את
"עצמי" בעיני האחר, פותחת אפשרויות לשיתוף פעולה על בסיס ידידותי ואמפתי, תוך פתיחות לנקודת מבט שונה, פתיחות
שהיא אבן יסוד להכרות מעמיקה יותר עם ה"עצמי" .
מבנה
הפסיכודרמה הקלאסית
- החימום- מעין שלב מעבר בין העולם החיצוני לקבוצה, הכנת הקרקע. זהו שלב המתבצע בהדרגה עד לבחירת הנושא. שלב זה מתאפיין בשיחות פתיחה בין המשתתפים, משחקים קצרים, תרגילי תנועה, דמיון מודרך... מטרת החימום; שחרור הגוף והרוח – התנועה, הנשימה והדמיון, העמקת הביטחון והקרבה בין המשתתפים והזמנת הרגשות לחזית. שלב זה מעודד את הספונטניות של כל אחד מהמשתתפים. במהלך החימום ייתכן ויתבלט משתתף שהנושא שלו יעובד לפסיכודרמה, הוא יכונה הפרוטגוניסט.
- הפעולה- ה"הצגה" המוצגת על שטח המוגדר במה. חלק זה הוא בעצם הצגת המציאות בעולם המיקרוקוסמי של המשתתפים. חלק מהמשתתפים לוקחים חלק בהצגה באופן פעיל ואחרים הם צופים. שלב ראשון – בחירת הפרוטגוניסט. שלב שני – ראיון; הפרוטגוניסט עולה על הבמה ומספר למנחה על עצמו ועל הנושא שיעלה (הלקוח מעולמו - ממציאות חייו הקונקרטית או הפנטסטית). שלב הראיון מסתיים בתאום ציפיות "חוזה עבודה" בין המנחה לפרוטגוניסט. בשלב הבא בוחר הפרוטגוניסט את השחקנים (אגו מסייע) ומתחילה הסצנה הראשונה... ה"הצגה" נגמרת בדרכים שונות: "סוף טוב", "שאלה פתוחה", "קתרזיס", תובנה חדשה, "פיוס"...
- סיום המפגש- "די רול" (הסרת התפקידים) ושיתוף. בשלב זה הפרוטגוניסט זקוק לקבלה ללא תנאים; הכלה, הכרה, הבנה ואהדה (ללא יעוץ, שיפוט, ביקורת, המלצות...) ולכן משתפים חברי הקבוצה בניסיונם האישי ומביעים את הזדהותם איתו.
אמצעי הפסיכודרמה
- פרוטגוניסט הוא גיבור הפסיכודרמה, המשתתף אשר "מביא את עצמו"; פותח ומשחק את הסיטואציות השונות בפני שאר הקבוצה. כדי שיתאפשר לו לעשות עבודה משמעותית יש חשיבות לכך שהפרוטגוניסט ירגיש בנוח ויסמוך על המנחה והקבוצה.
- הקבוצה היא מכלול המשתתפים בפסיכודרמה. בתחילת המפגש הטיפולי ובסופו מוקדש זמן לקבוצה, ליחסים הבין אישיים של המשתתפים, לצורך בניית אמון ולאווירה תומכת בין חברי הקבוצה.
- מנחה תמיד יהיה אדם מוסמך ומקצועי אשר תפקידו להוביל את הפסיכודרמה. המנחה משמש כבמאי ומפיק האחראי על ביצוע הפסיכודרמה, בנוסף, משמש המנחה כמטפל/מאמן שתפקידיו: לסייע להתנהלות הקבוצה; ליצור "מיכל" בטוח ומוגן שיאפשר פתיחות, להציע דרכי פעולה, לעודד ספונטניות, למדוד ולשקף יחסים חברתיים (סוציומטריסט), להיות סוכן שינוי. המנחה פועל בשני רבדים: הקבוצתי והאישי. מצד אחד הוא בודק את יחסי הקבוצה ויוצר סביבת עבודה בטוחה שתאפשר את השיח בין המשתתפים. מצד שני, הוא מסייע להתפתחות האישית של היחיד באמצעות הבנת התפקידים והסצינות שהוא משתתף בהן ומשמעותן.
- אגו מסייע הוא משתתף אחר (או מספר משתתפים) מהקבוצה שתפקידם לגלם את הדמויות ו/או החלקים האחרים (רגשות/ תכונות/ מצבים...) המשתתפים בפסיכודרמה עבור אותו פרוטגוניסט.
- כפיל הקול שאינו נשמע בדרך כלל; הכפיל יכול להיות מישהו מהקהל או המנחה ותפקידו להשמיע את מה שלא נאמר (מחשבות/ רגשות/ סב טקס...) הכפיל אף פעם לא יודע, הוא תמיד רק מציע. כאשר דברי הכפיל מתאימים ומדויקים לפרוטגוניסט, הוא יכול להשתמש בהם, כלומר, לאשר אותם או לחזור עליהם.
